אחרי מלחמת העולם השניה בשנת 1948 הוכתר בוטביניק לאלוף העולם. פיד"ה שהוקמה קבעה שדו קרב על אליפות עולם יתקיים כל 3 שנים ויכלול 24 משחקים. מי שיצא וידו על העליונה בתחרות המועמדים הראשונה בשנת 50' היה רב האמן היהודי מאוקראינה דוד ברונשטיין בעל הסגנון החריף שעלה להתמודדות עם בוטביניק. ברונשטיין היה מתמודד יצירתי ונמרץ, שזכה מספר פעמים באליפות ברה"מ. הוא היה ללא ספק אחד השחקנים הטובים בעולם, אך נודע כאחד שלא תמיד הלך בתלם מבחינת ממסד השחמט בברית המועצות.
הדו קרב עצמו ב 1951 היה שקול ולקראת סיום ניצח ברונשטיין פעמיים רצוף ועלה ליתרון של נקודה אחת, כשנותרו רק עוד שני משחקים. במשחק הבא ניצח בוטביניק והשווה את התוצאה ואילו במהמשחק האחרון הסתיים בתיקו וכך נגמר הדו קרב בתוצאה 12-12 מה שהשאיר את בטוביניק כאלוף העולם על פי החוקים של אז. לאחר מכן נודע שהופעלו על ברונשטיין לחצים מאחורי הקלעים לקראת הדו קרב ובמהלכו שלא להדיח את בוטביניק מתוארו.

ברונשטיין ייצג את ברה"מ בהצלחה במספר אולימפיאדות, ואף המציא שעון שחמט דיגיטלי חדש אשר מוסיף מספר שניות בכל מהלך, ובכך הקדים בהרבה את זמנו, שכן שעון כזה נכנס לתחרויות רק בעקבות הצעתו של פישר בשנות ה 90'. לזכותו רשומים גם מספר חידושים יצירתיים בתיאוריית הפתיחות.
בשנת 76' כאשר קורצ'נוי ערק מברה"מ למערב, סירב ברונשטיין לגנותו ובכך נתן תוקף ליחסיו הלא אידאליים עם הממסד הרוסי.
ברונשטיין גם שיחק בשנת 70' עם קורצ'נוי שהיה אז בכושר מצוין, בדו קרב ידידותי והצליח לנצח בתוצאה 5-2.


הדגמה של כמה תחבולות יפות של ברונשטיין ממשחקים:

וסילי סמיסלוב

ב 1953 נערכה תחרות מועמדים נוספת, לאחר שנים נודע שהופעל לחץ על פאול קרס וברונשטיין לסיים בתוצאות תיקו מהירות מול השחקנים הרוסיים ואילו במשחקים מול שחקני המערב היה על שניהם לשחק בצורה מיטבית ולהתיש את יריביהם. כל זאת נועד לסייע לסמיסלוב לנצח בתחרות המועמדים, כפי שאכן קרה. סמיסלוב היה כבר אז שחקן חזק ויתכן כמובן שהיה עולה גם ללא עזרה זו.
בשנת 54' התקיים הדו קרב הראשון בין סמיסלוב לבוטביניק על תואר אלוף העולם, שהסתיים אף הוא בתוצאה 12-12 מה שהשאיר את בוטביניק כאלוף העולם.

סמיסלוב היה בעל סגנון משחק סולידי מאד והצטיין במיוחד בסיומים, בהם יש מעט כלים על הלוח. הוא נחשב לגאון בתחום סיומי הצריחים שבהם ידע להשיג נצחונות גם מעמדות שנראו שוויוניות לגמרי. הוא היה בעל ידע רחב בפתיחות וחדשן בתחום והיטיב לזהות יתרונות קטנים לאורך המשחק, לצבור אותם, ולהפוך זאת לכדי יתרון מכריע – סגנון המזוהה בין היתר עם קרפוב וקפבלנקה.

סמיסלוב זכה גם בתחרות המועמדים ב 56' וכך עלה שנית לדו קרב עם בוטביניק בשנת 57'. הפעם הצליח סמיסלוב לנצח את בוטביניק בהפרש של 3 נקודות והוכתר כאלוף העולם השביעי. לפי החוקים של אז, היתה זכות לאלוף המודח לדו קרב נוסף כעבור שנה. דו קרב כזה אכן נערך ב 58' , שנה שבה נאבק סמיסלוב בדלקת ריאות. בוטביניק המבוגר למד היטב את סגנונו של יריבו הסתגל אליו והצליח לנצח בהפרש של 2 נקודות ולזכות מחדש בכתר העולמי.

דוגמה למשחק נמרץ ויפה של סמיסלוב :

סמיסלוב נהנה מקריירה מאד ארוכה בטופ העולמי. הוא הצטיין באליפות ברה"מ כבר בשנת 1940 (גיל 19) ואילו בסבב תחרות המועמדים בשנת 85' (גיל 64) הוא עבר מספר שלבים ונעצר רק מול קספרוב בשלב הסופי של גמר המועמדים. קספרוב זכה אז ועלה לדו קרב המפורסם מול קרפוב. הוא אף השתתף בתחרות חזקה לותיקים בשנת 2001 (בגיל 80) ולאחר מכן לא המשיך בשל בעיות ראיה.

סמיסלוב יצג את ברה"מ ב 9 אולימפיאדות בדרך כלל בלוח השני (אחרי אלוף העולם שהיה בלוח הראשון). הוא זכה שם במדליות רבות הן על ההישגים של הנבחרת והן על השגיו האישיים.

מיכאל טל

טל, יהודי מלטביה, ידוע בהסטוריה כאחד השחקנים המבריקים ביותר. הוא למד לקרוא בגיל 3, למד שחמט בגיל 8 וסיים תיכון בגיל 15. הכינוי שלו היה "הקוסם מריגה" והוא נודע כבעל מזג נעים, חברותי ומצחיק. יש מספר אוספים חשובים של משחקים מתקופות שונות שבהם המשחקים של טל הם הרבים ביותר. הוא נודע בסגנונו המאד חריף וטקטי תוך הסתמכות על תחבולות יצירתיות ומורכבות שכללו פעמים רבות הקרבת כלים.

משחק קצר ויפה של טל, מאת אגדמאטור:

טל זכה באליפות ברה"מ בגיל 20 והפך לאלוף הצעיר ביותר שזכה בה. בשנת 58' (גיל 22) הוא השתתף בתחרות הבין-אזורית החזקה וניצח בה (הקדים בין היתר את פטרוסיאן, פישר הצעיר וברונשטיין). הישג זה העלה אותו לתחרות המועמדים שנערכה שנה לאחר מכן והיתה תחרות חזקה ברמה הסטורית. בתחרות המועמדים הזו השתתפו 8 שחקנים ובינהם, קרס, פטרוסיאן, סמיסלוב ופישר הצעיר. טל זכה בתחרות בצורה משכנעת כולל 4-0 על פישר. ההישג הזה העלה אותו לדו קרב עם בוטביניק על כתר אליפות העולם, וזאת כאשר הוא רק בן 23.

לקראת הדו קרב המסקרן הדעה הרווחת היתה שבוטביניק הוא הפייבוריט בשל נסיונו, וכן בשל העובדה שטל התקשה יחסית מול השחקנים החזקים ביותר גם בתחרות המועמדים. הדו קרב התקיים במוסקבה, וטל ניצח בו בהפרש משכנע של 4 נקודות והפך לאלוף העולם השמיני בגיל צעיר שהיה שיא – 24 (שופר רק על ידי קספרוב).

מיכאל טל נולד עם בעית כליות כרונית שהחמירה בשל נטייתו לעישון ושתיית אלכוהול. בעיות אלה גרמו לאישפוזים תכופים למדי, כולל במהלך הדו קרב החוזר שהתרחש כעבור שנה. בוטביניק למד את סגנונו של טל, ומצד שני טל עצמו בילה חלק מימי החופש בין המשחקים בבית החולים בטיפולי כליות. הוא לא ביקש כפי שיכול היה, ימי חופש נוספים בעקבות האישפוזים, שכן לדבריו רצה "רק לשחק". אשתו פרסמה בספר אודותיו, עשורים רבים לאחר מכן, שזה היה אופיו של טל, הוא היה אדם ספונטני שחי חיים בוהמיינים, אהב להתמסר לשחמט וסלד מפעילויות רבות אחרות כגון מילוי טפסי מחלה וכיוצא בזה. הוא גם היה ידוע בכך ששתה הרבה, כולל בלילה לפני משחקים בתחרויות, עישן בשרשרת והיה אף מכור למורפיום תקופה מסוימת בשל שהויותיו הרבות בבתי חולים.

בעקבות כל זאת בוטביניק זכה בדו קרב החוזר והשיב לעצמו את תואר אלוף העולם. טל זכה שנה לאחר מכן בתחרות חזקה מאד, והמשיך לסבב המועמדים הבא (של 62'), אך נאלץ להפסיק את תחרות המועמדים באמצע בשל ניתוח כליות. כל זה גרם לתנודות בכושרו, אך בסוף שנות ה 60' הוא עבר ניתוח השתלת כליה לו חיכה הרבה זמן.
טל החזיק בשני הרצפים הארוכים ביותר של משחקים ללא הפסד, 86 משחקים בשנת 73' ואז 95 משחקים רצופים ללא הפסד בשנת 74' (נשבר רק ב 2018 על ידי הסיני דינג לירן – 100 משחקים, אבל עם הרבה יותר תוצאות תיקו ופחות נצחונות מאשר ברצפים של טל).

טל היה שחקן מאד חזק גם בשנות ה 70' ותחילת ה 80'. הוא שיחק 22 משחקים עם קרפוב, שהיה אלוף עולם היסטורי בשיאו, והמאזן בינהם כמעט שווה, למרות שטל היה מבוגר מקרפוב בכ 15 שנה. הם נפגשו גם באחת התחרויות החזקות של העשור – "תחרות הכוכבים" בשנת 79', שם חלקו השניים מקום ראשון משותף.
טל גם זכה 6 פעמים באליפות ברה"מ (על פני 22 שנה).
בשנת 1988 הוא אף זכה באליפות העולם השניה בבליץ (באליפות הראשונה שנה קודם לכן זכה קספרוב), וזאת בגיל 51, כאשר בתחרות עצמה הוא מנצח את קספרוב ואת קרפוב, ובשלב הגמר הביס את יריבו בתוצאה 3.5 – 0.5.
טל הספיק עוד לזכות בטורניר מוסקבה בבליץ בשנת 92', בהקדימו את קספרוב, וזאת כאשר הוא יוצא אל הטורניר מאישפוז בבית חולים. הוא נפטר חודש לאחר מכן, כאשר חברו מתאר שכל אברי גופו הפסיקו לתפקד. בנו גר כיום בבאר שבע ושמה של נכדתו מישל, הוא על שמו.

טל גם ייצג את ברה"מ ב 8 אולימפיאדות, משנת 58' ועד שנת 82', הוא מחזיק בשיא של אחוזי הצלחה לשחקן באולימפיאדות בכל לוח שהוא, מאלה שהשתתפו ב 4 טורנירים לפחות.
טל מאד אהב את המשחק וראה בו אומנות, הוא ידוע בכך שהיה משחק משחקי בליץ ידידותיים רבים מאד גם עם שחקנים חלשים יחסית, וזאת רק עבור ההנאה שבמשחק.

סגנונו כאמור היה מאד חריף ותחבולני, והוא השתדל תמיד ליטול את היוזמה במשחק. אין שחקנים רבים בהסטוריה בעלי סגנון כזה. אפשר להזכיר אולי את בן ארצו שירוב, שהצטיין בשנות ה 90', וכן את הישראלי אמיל סוטובסקי שבשיאו היה שחקן טופ 20 בעולם, וניחן ביכולות חישוב טקטיות יוצאות דופן, ובאופן טבעי משחק בסגנון חריף אף הוא.
בשל כך, טל נחשב כאחד משלושת השחקנים בהסטוריה שהיריבים פחדו לשחק מולם, כאשר בספרים מסוימים מוזכרים איתו גם קפבלנקה ופישר. בשנות ה 70' הצליח טל לחבר בין סגנונו האגרסיבי ומלא היוזמה והלהט לבין עקרונות השחמט העמדתי בצורה הטובה ביותר, ולכן יש שמחשיבים את העשור הזה כחזק ביותר שלו.